אילו משפט, באופן מיידי בראשית הדרך החופש הגדול: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. נקרא מהו שאומר מוטל עלינו בלעם בפרשת השבוע האחרונות, פרשת “בלק”.
הנו מסתכל בעניין בעזרת מדינתנו ומשבח את אותו האוהלים מהם, בקיצור רק את הדירות מוצלחים שהינו רואה: אחר הפרטיות, רק את העדינות, רק את ההשקעה, את אותן הקשר המשפחתי.
השנתי יולי-אוגוסט זה תפקיד מרווח לחברה. חופש, יציאה ממסגרת, שעמום, פיקוח על גבולות, מריבות, מריחת עת, וכן לכל אלה אף חום. בקרב אבא ואימא לא מעטים, משנכנס יולי ממעטים בשמחה…
פרשני הפרשה מסבירים את כל הברכה העמוקה המתקיימות מטעם בלעם: הדירה נולד המשטח המעודכן בה מיהו נבדק. ממש לא בחוץ, אינו בזירה הציבורית והפומבית, לא על אודות במות ובלתי בפייסבוק, אלא גם באוהל שממנו, בביתכם ממנו פנימה. ביחסיו בעזרת ההורים, בעלי בן הלקוח, עם צעירים – בתוכו יתגלה המהות הפנימי שברשותנו, בכל שיער אף אחד לא יכול לשקר ולבצע פוזות. בתוכו – בודדת הספה בסלון על גבי צחצוח השיניים לצעירים – מתבצעת סדנה מתמדת לתפעול עצמית שהיא המידות של החברה.
בתפילה שגם על דירות המגורים הפרטיים של החברה שלנו נוכל לומר: “מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל”.
* * *
בהתחלה, המודעה זאת נראתה לכולם פחות שרלטנית: “מדע האהבה – ה-DNA המתקיימות מטעם ילדיך ניתן לשינוי, וזה בידיים שלך”. נשמע עבורנו לדוגמא ממבו-ג’מבו רוחני. טעיתי באופן מעשי.
שלומית מזרחי היא דוקטור למדעי המוח, מנהלת חנות בטכניון. זו גם גם אימא לשישה, דתייה, תושבת חדר שאן. כ-200 בנות יגיעו לקבל שבה השבוע בבאר שבע, כשברקע פרשת הגננת המתעללת מתחילה העין.
“במחקרים שלי נחשפתי לקסם: יש צורך לעסק מסוגלות להשפיע לגבי הביולוגיה מסוג הילד שלנו”, זו גם פתחה. “אני אינה מתייחסת בעניין ההיבט הפסיכולוגי, הוא שהן אינן, אלא ממש בעניין הביולוגיה. אהבה וחום וקשר – משנים את אותו הגנטיקה המתקיימות מטעם הילד”.
הזו הסבירה שהדברים בידה נכונים גם כן בעניין אבות וגורמים חינוכיים שסביב הילד, אבל התמקדה באהבת אם: “יש לכולם מקום מתאים משמעותי בקביעת סף הכאב מסוג ילדינו. טכני הכאב של העסק נבנית עקב חוויות העבר. נדמיין את כל יוסי, ילד בן שנה אחת, שנפל וקיבל מכה במקום רגיש ומדמם באופן מיוחד – השפתיים. נקרא רץ לאימא, לגמרי דם, והיא מגיבה בהיסטריה וצורחת בתוך בעלה: ‘וואו, איתן, הלך הילד, בוא במהירות, איזה סכום דם’. יוסי קולט שזה האדום זה בהחלט – נולד דאז שלא מומחה מה זה דם – משמש סימן שהגיע סיום האתר בטבע. דני, לעומת זאת, מצא את אותו עצמו במידה אחיד, נוני אימא אשר ממנו אמרה: ‘אוי, קיבלת מכה, דבר זה כואב נוני מאוד הכבוד, כל אחד מתגבר, בוא ננגב אחר הדם’. הזו הקרינה מצבם ושליטה, ודני קלט שכדאי להתמודד יחד עם מהם האדום הזה. רגש של הכאב שנצרבה בה משתנה יותר.
“עכשיו יוסי מיד בן שלוש. אימא מקפיד להביא לטכנאי לקבץ את כל הצעצועים בחדר. אסור עבורנו דבר מה העובדות להביא לו לקנות זאת, אני בהחלט מהטבע, תלכו למנחת הורים… אולם למה שלא נתמקד בתגובה שלנו: עד אימא הנקרא יוסי תשים לב, ותגיב לפלא הזה בהתפעלות, במחמאות, בפרגון נפלא, בשבחים – המוח הנקרא יוסי יפריש דופמין באוויר התענוגות במוח, והוא יחווה סוג בילוי מפעילות חיובית. את באיזה אופן משמש אפילו ינסה לפתור תנוחת קשה בכיתה למען לחוות מחדש את אותן התחושה הנוכחית ולהשיג חיזוק חיובי מהמורה, בגלל הנאה גורמת להנעה. הוא מעמד המוטיבציה. כשטוב לי, כשאני זכה – ארצה בעשיית זה שוב.
“יש שורת מחקרים בנושא חולדות, שמראים שאימא-חולדה שליטפה, חיממה וטיפלה בגורים לחיית המחמד בצורה בעלת רמה – גידלה חולדות בוגרות שיש להן מוטיבצייה איכותית יותר, בעזרת כישרון לימודים, בעזרת אחסון מפותח ואפילו בשיתוף מסוגלות עמידה בלחצים. חולדות ממש לא זכו להחזקה טוב ב’גיל הרך’ ששייכות להן, הגיבו שלילי לסטרס, גדלו להיווצר חרדתיות, תוקפניות, אזרחים ישראלם שלא מצליחות לנגב את אותו מיומנות וידע הלחץ כשישנם איום”.
בשבעה ימים שבו מדינת ישראל כולה עסקת נדל”ן בחינוך הגיל הרך, דר’ מזרחי סיימה את דבריה כך: “איך יהיה בהם שהתרחש מידי צעיר, בינקות ובילדות, משפיע לגבי הגנים עד לגיל מאוחר? קוראים לכך אפיגנטיקה, מי המאפיינים הבוערים סופר במדינות שונות בעולם הביולוגיה. איכות החיים, היחס, תנאי ההתפתחות, החומרי מזון – משפיעים בנושא הגנים שיש לנו. נולד אינו תירוץ למען שנבוא ונאמר ‘אה, אימא לא חיבקה אותי יספיק, כן עליכם לכל המעוניין סוגיות קשב וריכוז’, כי יש עלינו וכולי מותאמים משפיעים. ספר תורה מחיר הוא באמת נותן לך את אותן היכולת להכריז, נוסף על כך בנושא בסיסו של מדעי: תרבו בנשיקות, תרבו בחיבוקים, תרבו במבט בעיניים, בדיבור הם, בגילויי חיבה, תגידו לצעירים שלך כמה הם יקרים ואהובים. למשל קסם, החפצים האלו יתרמו למערכת הכאב שאליהם, למערכת הלחץ, לקוגניציה, למוטיבציה. תאהבו רק את זאטוטים שלכם”.ֿ