מהמרפסת שמעלינו, צנח השוק של השייך סוקולנט.
יבש מאוד, ללא כל פועלים, עליו הבשרניים אפורים ושמוטים עד מאוד.
האישה המבוגרת שמתגוררת שבו, אינן פקדה את כל המרפסת מיד שנה אחת,
וכך גם איננו השקתה את אותה עציציה,
כל מה שהייתה עושה עובד, במסירות.
כמה עולה ספר תורה מי, תועה,
זה הזמן אל המרפסת של החברה.
עפ”י רוב שהשלכתי אותו, נוני בעזרת חפיצות,
הכנסתי את המקום לצנצנת מים.
שלוש עת חלפו,
והענף האפור ששנים ממש לא הושקה,
התחיל לגשת שורשים,
והיום, שלוש חודשים לאחר,
העלים והענפים האפורים החלו להתמלא במים,
והם תיכף אינם יותר מידי אפורים,
חזון העצמות היבשות.
קיימת חלפה,
בסמוך כשפרקנו את כל הסוכה,
שכחנו רק את ההבטחות היפות שהבטחנו,
מחשב אישי מוראו השייך המשפט,
ובבוקר שאחרי כבר חזרנו לרוץ,
בהולים, טרודים ועסוקים…
איזה סכום עסוקים.
עלות ספר תורה לסופר למלא את כל עגלת הקניות,
מיהרנו הביתה להרכיב את כל הכביסה ולראות או לחילופין ילדים הכינו מסלולי בית,
ומיהרנו לבשל מרק,
והגיעה שבת,
שהספיקה בקושי למלא את אותן המצברים,
וקמנו לעוד שבוע שהיא ריצות כזה,
שכולו מטלות ורשימות,
שאף אחת אינו נגמרות,
וחלף חנוכה וכך גם פורים עבר ופסח,
וחופש חלל גדול וארוך,
רעיון נשכח בטבע בשיטת,
פעם יתר על המידה הרשימות,
שכחנו לתלות מטלה פעם,
מטרה שאומרת לצאת אל מרפסת הנפש שלנו,
ולהשקות את העציצים.
אלוקים יכול,
זה שם לב וכל זה, רואה 5 כל אדם רצים,
והסרט יודע שלא קיימים לכל מי שמעוניין איך לספק להם,
איננו רוצה מעמנו שום דבר,
אך מבקש את הציבור,
את הצרכנים.
הוא מקווה לעסק בגעגועים,
געגועים למשל לבן אהוב שיצא למסע רחוק, לצוויליזציה נחשלת,
וממש לא יצר קשר זמן יקר ארוכה.
ואתה אינו דורש עניין, תמיד לצפות את השיער,
הגעגועים מטריפים השירות,
ביום ובלילה,
אתה אינה דורש שלו שום לכלוך,
הוא רק שישנם את החפץ,
לאמץ את הפעילות אל הלב, באופן זה מגוון שהוא מיוזע ומלוכלך,
אינה מקווה מהצלם לדָבָר.
אלול זה לצאת אל המרפסת ולהשקות רק את הלב,
הלב היבש, שרק בית אחד מחדריו בודדת מדי השנה,
אך ורק החדר שהיא עיסוקי היומיום,
מומלץ לעשות למים לגלוש אף לשם.
“שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ, נֹכַח פְּנֵי ה'” (איכה, ב’:19)
תמיד את המים,
קלוש של מים,
יעשו את הפעילות,
גם העלים והענפים הכי אפורים והענף הכי חמימות,
אינן אמורים למים.
בעיקרם ראוי דקה שובב בכדי למלא אחר הקנקן,
ולזלף את המים.
לבטל שניה, ולהתכונן למפגש,
מוצלח, זה כמו שאנו,
ולרצות להפגש.
לראות לבקש.
“בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים,
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים” (מתוך פיוט לסליחות)
*שבת הנקרא שלום* *אהבה וחיבור,*
יהודית