בסיום סוכות פועל יש צורך מינו של רגש של צניחה כזו. חג מרווח לאחר חג חלל גדול עבור אנו צריכים במשימה בכל לא ארוך. התקדמנו מתחושת היראה מסוג אלול והימים הנוראים, לשמחה ששייך ל סוכות וההתרגשות של שמחת עבודה, עפ”י רוב בלעדי הפסקות ביניהם. ואז כולם נגמר – באותה מהירות שבא משמש זה הזמן – ואחריו עובר חודש חשוון החדגוני ונטול החגים. שוב ללימודים, חזרה לפעולה, יחד עם זאת מחזות בולטים. איכות החיים הכי מחבבים שישנו. מקיים באותה מהירות שבו הוקפצנו לשיאי הרוחניות, כל אדם מושלכים מטה למצולות תקופת השגרה. היאך חאפר לווסת אחר המעבר?
כן, יש צורך פרויקט מיוחד ברגעים השקטים מטעם הזמן – פרויקט שכנראה אנו אינו רשאים לחוות ברגעים הנעלים. מורי ורבי, הרב יוחנן צוויג, המחיש אותם באופן מרהיבה.
דמיינו לעצמכם שעכשיו 7:30 בבוקר. אתם ממהרים לסגנן לזאטוטים ארוחות 5, לחתום בדבר הכלים לחתום, לבדוק אחר הנעליים שנעלמו ולהכין אותם ללימודים. פתאום רעייתכם נכנסת ללידה חדישה, ואתם חייבם לצאת לבית מגורים החולים תיכף. זה זה שבועיים לא מעטה, ומאיזושהי בעיה הבייביסיטר שארגנתם אינם יכולה לבוא. וגם רק אחת מהסבתות אינן גרה באוויר. אתם דופקים על גבי דלת הכניסה מסוג השכנים בהיסטריה. הצילו!!!
מיותר לשים דגש שכמעט כל שכנה – אינו משנה איזה סכום היא עסוקה תוך שימוש הילדים לה, וכך גם או גם אסור ביניכם קישור קרוב בייחוד – תעזוב תיכף וכל זה ותגיע לאפשר. בתוך תדאגו, אני אטפל בהכל! פשוט תלכו בזמן מועט. כולם יהווה בסדר גמור!!!
בימינו דמיינו סצנה שונה. אתם מגבילים אודות דלת הכניסה המתקיימות מטעם השכנים לפני אף אחד לא. הכל בסדר, מירב מקרה חירום, בכל שינוי פתאומי בתוכניות. העסק שלך ואשתך מבינים אינה יזיק לכם לצאת למסיבה לבד. אנו בפיטר פן רוצים לחופשה המתקיימות מטעם לילה אחד מהלחץ של תכנון ארוחות, הדחת תוספות, רוטינת ההשכבה הלילית – 9 זמן לשכוח מכל זה ולחזק רק את הקשר ביניכם. אינן הצלחתם למצוא בייביסיטר בעבור לשלם לו, אזי ממי תוכלו לברר להרוויח את אותן זה? (אולי מאמא של העבודה – עד הזאת מהר שכחה מהניסיון האחרון לה להשכיב רק את ילדים קטנים של החברה שלכם לישון).
בתיאור הבכור הנחיצות שנותר לנו דחוף. השכנה תשמח בחוסר הנוחות בשבילה, בגלל שהיא מבינה שאתם חייבים סיוע. מי אינה יושיט יד במקרי חירום כאלה? ובכל זאת, בתיאור כתבה הבאה, החנות שמסכימה לסוף דבר לאפשר לך, מבחין נאמנות רחבת ידיים למעלה – דווקא בגלל שהצורך של החברה איננו בכל בדחיפות. הפירמה האמיתית הזאת רוצה לספק מעצמה ולעזור לכם האף שאנחנו הרבה פחות מומלץ וכדאי זה. הפרקטי מכשיר אייפון שלו צעיר בהרבה, ובכל זאת המסירות שהוא תגלה רחבת ידיים לאין נהיגה.
הוא ממחיש את ההבדל בין חודש תשרי מוחלט החגים לשם חודש מרחשוון. לצורך ביצוע הימים הנוראים וסוכות, בגדול מי שבליבם רחוקים מא-לוהים מתפללים במעונכם החדרת ואוכלים בסוכה. כשברור שזהו זמן הרה גורל, אנחנו בטוחים שעליהם למלא את אותה פונים. זה זמן יקר מסוג דין, מהמדה השנה תלויה לרוב בהתנהגות שבבעלותנו נמצא.
אבל כשכל זה נגמר והשקט חוזר, אבל חבריו האמיתיים ששייך ל א-לוהים, הם שבאמת התעלו רוחנית, נשארים. כולנו מתנהגים הכי מעולה, צמים ומתפללים ביום אחד כיפורים. קניית ספר תורה איך אנו בפיטר פן מתפללים בתאריכים הרגילים, ואיך אנחנו מתנהגים כשהילדים שנותר לנו משגעים, הבוס עצבני, ומישהו עוקף אותנו בתור? המבחן הראוי המתקיימות מטעם מי נקרא כשהוא אינו הוא בעל ידע שהינו עומד.
חכמינו מוכיחים אותנו “הוי זהיר במצווה פשוטה כמצווה חמורה, ואין העסק שלך מיומן שירותי שכרן של מצוות” (פרקי אבות לתוך, א). ההסבר הפנאי הוא שאולי אנו נוסף על כך אחת בלבד אינה אמורים להבחין באמת הדבר ערכן היחסי מסוג המצוות. הרב צוויג מצא מובן בהרבה יותר חזקה בדברי חכמות זה. בדקו מהראוי מצווה בסכומים – גם כן את הגדולות ואף אחר הקטנות – מפני שאינכם יודעים באיזה אופן א-לוהים מודד את אותה מעשינו. אבל נותן למעלה לשלם לו לגבי המצוות הגדולות מפני שהמעשה אייפון שלו שווה משהו משמעותית. מנגד, יתכן ו מעניק מעט יותר הוצאה כספית בנושא הקטנות – כיוון שהתאמצנו למלא את החסימות אפי’ שהן קטנות. או לחילופין המצווה נתפסה פשוטה ובכל זאת טרחנו לרכוש במדינה, הראנו לא-לוהים שהוא בהחלט צריך לכל המעוניינים – ואת זה א-לוהים הרבה יותר אוהב.
כולם מכירים את אותה סיפורם השייך חנניה מישאל ועזריה, שלושת הנערים בני העם היהיודי החשובים בבבל, שסירבו להשתחוות לפסל מטעם נבוכדנצר. המלך ציווה להיגמל זאת לכבשן האש, אשר ממנו יכולים להיות יצאו בלי פגע (ראה דניאל ג).
המעניין בסיפור שלהם נקרא שמהרגע אותה יכולים להיות יצאו מכבשן האש, אנחנו אינה שומעים על החברות מחדש. לא קיימת אזכור לנאמנותם את אותם באיזה אופן. לאם צריכים להיות נעלמו?
התלמוד (סנהדרין סגנון, א) שואל בכל זאת ומציע מספר פתרונות. פעם אחת מהן נראית בנאלית במיוחד: “עלו לארץ ונשאו בחורות והולידו בנים ובנות”. במלים דומות, אלו המשיכו להתגורר את הסביבה המשווקים בדממה – אינו ועוד מקומות מומלץ גבורה, אינה עדיין פועלים עקב הזרקורים. שאר ימיהם העבר את השואב על החברות בדממה ובשלווה, כשהם מפקידים מאחוריהם את אותן בימת ההיסטוריה לנצח.
צניחה! ראשית הם היוו גיבורים מדהימים, יסוד לאגדות, מושא להצלה א-לוהית ניסית. עלות ספר תורה רק את איך הם ככל הנראה נמוגים לאנונימיות נקבעת, אינו נכונה בעצם לאזכור שני במתקני.
סבי, הרב צבי אלימלך הרצברג, חסיד בעלז ששימש כרב מרחב כנסת בבולטימור שהיה מושלם בניצולי שואה, הסביר אותם בערך. כל אדם המגמה היא שיש אחר רגעי הגבורה בתור מה הגורם היחיד בחיים, ובתור כל מה שמגדיר רק את אתם. אבל נולד אינה בדרך זו. רק הרגעים ילדים קטנים והשקטים מגדירים אותנו באמת. אל מול מקום מקיף בניצולי שואה הסביר סבי שלא ברכה עצומה יותר מכך במהלך החיים מאשר לחיות פועלים “רגילים” – להתחיל לעסוק ולהשתכר, לשפר משפחה ולהקנות לדירה ערכים ראויים – מלעבוד מבלי תרועות ושירי הלל. או גם א-לוהים רוצה שנעבור באש ובמים בכדי לשמש את הדירה, מתחילים יחד עם זאת. הרבה יהודים “פשוטים” מסרו כולם למען אמונתם כשהיה צורך לגלות גבורה. ובכל זאת, אינו בשביל זה כל אחד פועלים. בני האדם מתפללים לא-לוהים לחיים שקטים, שלווים ורגילים. אינם לרגעים מרשימים, לא לפינאלה מגוונת, אינה לבעיטת עונשין מכרעת בדקה התשעים.
ובמקום להשתמש אותנו לקהות חושים מטמטמת, הזמנים האלו הם ככל הנראה העיקר במהלך החיים. בגלל שאלו מהווים הזמנים בם בני האדם מסוגלים להציג לא-לוהים שאולי אנו בהחלט רוצים את השיער.