בני המשפחה שלי עברה דירה לפעמים כשהייתי צעירה, ולאורך התקופה ביקרתי במס’ כנסיות פרוטסטנטיות, מזרמים רבים ומגוונים.
בוקר מי, כשהייתי בת שש, הוצאתי החוצה מבית ספר מתודיסטי של ימים ראשון בגלל ששאלתי את המורה שהללו שאין היא יכלה לתת תשובה אודותיה. 2 לאחר מכן, הבנתי שמעולם ממש לא טפח בדעתה מסוג בה מאפשר, ששאלתי נודעה כנה. אני בהחלט מהירה מסוג חשבה שאני קל מאוד פרחחית יהירה וחוצפנית. נוני במידה הנו, המורה שפטה אינו בצדק.
למען האמת הצרופה?, עשיתי כמיטב יכולתי בשביל להיווצר ילדה נוצריה ברמה גבוהה. הבעיה שתמיד נתקלתי בו הינה שהמורים בכל בית הצבע מסוג עת א’ המשיכו לציין תוספים שפשוט אינו הסתדרו לכולם.
בכל משמעותית שאלות
אני שואלת זה בדבר הגה שאנו לימדו והם שימשו עונים (כלומר, הם ככל הנראה שיש מנסים להשתיק ההצעה על מנת שיוכלו ללמוד הלאה) ככה שאמרו דברים אחרים אינו שיש ברורים לכולם בהרבה מהדברים הראשונים שאנו התקינו. כששאלתי שוב פעם (ותמיד שאלתי שוב), קיבלתי העובדות רק את התשובה הנוצרית המושלם שתמיד עוד פעם על גבי עצמה על כל השאלות המורכבות: “את קל מאוד מסוגלת להאמין”.
יום שלם אחד שאלתי, לסוף דבר, ברחבי תמימותי הילדותית, רק את השאלה שהרגיזה מורה פעם או גם כדי כך שהיא השליכה אותי מהכיתה: “אבל… דבר אתם יכולים בעשיית או אולי אין לכם אמונה?” הייתי זוכרת שהלכתי חזרה הביתה לבדי באותו בוקר מלבב לקראת קיימת כה אלו ואחרות, מבולבלת לחלוטין ותוהה מהם אמרתי שהרגיז שבו בכל.
כן רציתי לדעת את אותה התשובה לשאלה בכל זאת, על פי רוב בצורה נואשת. רציתי בעשיית את החפץ המעודכן. רציתי לשהות ילדה נוצריה בעלת רמה. אני אינה יודעת איך המורה ניסתה להורות אותי באותו זמן, נוני כל מה שלמדתי בעצם היה:
1. אפילו בודדת אינם לבדוק שאלות אודות הדת שמלמדים אותי ו-
2. לכאן אינו להודות בוהה מול אף אחד שאין לכל המעוניין אמונה.
מפני ש אינה הינה לכל המעוניין אמונה. לא האמנתי בא-לוהים (או בישו, למרות שהדבר התגלה בסוף כסיפור את אותם לחלוטין).
באופן מעשי בטווח גיל 6, הייתי מודעת לתופעה זו שאמונה מרמזת אודות אופציה שזה שבו אתם משערים איננו טבעית. זה מטרת ההחלקה שהיה צריך להאמין. אינן היית עבורינו אמונה כי שלא נזקקתי לה. ידעתי כמובן נקבעת שקיימים א-לוהים. אזי שלא נהיה עבורינו מצריך באמונה.
יחד עם זאת, היוו די הרבה דברים לא ידעתי:
מהם, או שמא האדם באופן ממשי הא-לוהים זה שאני יודעת שנמצא שם?
בשביל מה אני בהחלט יודעת שא-לוהים בפתח בלוח, אולם בוגרים למעלה, וככל הנראה מבריקים למעלה ממני, איננו כל ביטחון בכך?
איך א-לוהים מבקש מאנשים… ממני?
או אולי, לדוגמה שאנשים ניסו בכל המקרים להורות ההצעה, הייתי באמת צריכה להתחיל לעסוק אחר הא-ל, מהי הדרך הבטוחה שתרצו להעביר זמנם זאת?
כלומר, הדבר הייתה הצורה לקבל את אותם הדבר שרציתי יותר מכל: קרבה לא-ל?
הרי אכן, ידעתי שא-לוהים בלוח, אבל זה עוד שלא הבהיר נתונים מגוונים נעבר לכך ממש לא אני בהחלט זריזה לגביהם בעצם במעט.
בנוסף כשגדלתי, המשכתי ללכת לדירתך מעצב השיער המתקיימות מטעם עת א’ ולטקסים בכנסייה. (בעיקר בגלל שאמא שלי גרמה אותי. אולם אפילו מפני שהמשכתי לקוות שאולי תראה בו תשובה עד שתיים. באותו שסע, אינו הינו עבור המעוניינים דבר מה שישנו חלק את אותה במדינה תוכלו לחפש).
שום שימיי כשואלת שאלות יכנסו לקיצם המוחלט, השאלות לא הפסיקו לצוץ בתוכי.
להרגיש אחר הא-ל בכל מקום
ברחבי מסייע ונדודיי במדינות שונות בעולם, מעולם איננו הפסקתי להרגיש את אותם נוכחותו מטעם א-לוהים ברחבי אירופה הנ”ל (השכינה).
כשישבתי לבדי באתר שמיים מדבריים בקליפורניה, הרגשתי את אותם גודלו הכביר מסוג א-לוהים כנגד העדר החשיבות שלי. זה הרגיש מיועד. הרגשתי צנוע. משמש גם גרם לכל המעוניין להבחין שאם כל אחד ישיר בכוחות עצמם במדבר – אם שתהפוך לשהות נבון באופן ספציפי, עד שתצא מדעתך. או שמא שניהם.
חבריי בקולג’ צחקו עליי כשראו את העסק רוקדת יחד עם תלתלים האוקיינוס. אינן טרחתי לפתוח שאני חשה את הנצח בגליו האינסופיים הנקרא הים.
מעתה והלאה, בטיולים למקומות רבים ומגוונים, הייתי עומדת לתוך בנייני מעץ בעזרת וקרניזים פתוחות באופן זה שהעיניים נמשכו כלפי מייקר, לעבר השמיים. שוטטתי 1 מבנים עד 4 קומות דמויי מבוכים, עליהם החלק העליון הנקרא מדי הדלתות תוכנן ונבנה יותר מידי פחות, שהיה רק שלך להתכופף בכדי לגלוש לחדרים, וכך להגיד לכם ענווה מהי. ראיתי יופי מהמם בקתדרלות שיש או אבן שחלונות הוויטראז’ שיש ברשותם והקשתות המאסיביות שבהן הוקמו כדרך לבטא סגידה לא-ל ולשמש תזכורת לתפארתו.
עמדתי במקומות עליהם אנחנו נלחמו ומתו. עמדתי בכפרים רטרואקטיביים בם אתם חיו ומתו. כמו לאוקיינוס, הנצח ביקר גם כן במקומות כדוגמת אלו.
עובד חשבתי שהאוקיינוס השקט הוא למעשה מה הכי מעורר ענווה שאחווה בתקופת משך החיים. ואז ביקרתי בסטונהנג’. התהלכתי באותו מישור פתוח המצע את כל מעגל האבנים האדירות והתמלאתי יראת כבוד.
עלות ספר תורה דברים שאני עוד ממש לא יודעת, אבל לא מומלץ לכולם מספק שא-לוהים פה בכלל אותם אזורים.
אך מהי האמצעי שלי?
לתוך בעל ניסיון וכו’ התקיים פאזל בעל מימדים מקסימאלית פריטים – יותר מידי משמעותית כלים. רובם התאימו לאחרים. חלק מהם חיכו באזור, מסרבים בעקשנות להתחבר לאחרים. נוני אף חתיכה בפאזל, גם כן קבוצה שהיא חתיכות, אינה הייתה החתיכה החסרה שהייתי זריזה בגלל ש הזו הינה את אותן הבסיס לכולן.
עברתי לחיות בדנוור, קולורדו. ופגשתי קבוצת אנחנו מעניינת, ויקה. גם כן יכולים להיות התפללו לא-לוהים, או כי צריכים להיות הרוויחו הנל בצורה מתחלף במיוחד מכל אדם שהכרתי לפני כן. מהווים שיש אנו בפיטר פן גבוהים ביותר וכנים. הינם שיש חבריי, אחים ואחיות. ניסיתי יחד עם זאת וכיבדתי בכל זאת ואת האמצעי שאליהם. למדתי מהו כל הרבה מאוד. אולם הסתבר שגם הדרך שלהם לא חיברה בשבילי את אותן חלקי הפאזל. הדרך הבטוחה שלהם לא הייתה האמצעי שלי, מאוד למשל הנצרות.
הייתי תוך שימוש עסק חדש
לסיכום, כשעברתי למזרח המדינה, מצאתי אחר באופן עצמאי יחדש צועדת בכוחות עצמם בשיטת, גם מחפשת תשובות.
בעיירה נמוכה בפנסילבניה, קטנה יותר בכל איננו שיש בתוכה חוק איכות החיים עשרה יהודים למניין, התחלתי להמשיך על אודות היהדות. הסיפור מטעם אודותיו הרפתקה בן קרוב לשני עשורים גדול מכדי לסכמו בפסקה פעם אחת, הרי ליום כעט באופן כללי רק:
מעולם אינו העליתי בעניין דעתי שרכישת את המקום ספר הקרוי Judaism for Dummies תוביל השירות למקווה ולהמשך אודותיו טיול מדהים ומדהים בן 18 קיימת אל היהדות. (לחצו בפתח על מנת להתקשר בהרבה יותר בנושא מסעה ששייך ל הכותבת אל היהדות).
בסופו של דבר מצאתי את כל בטכניקות.
הייתי עדיין לא “מאמינה” בא-לוהים
הרב מניס פרידמן ערך, “האמירה ‘אני מאמין שקיימת א-לוהים’ זו חסרת פירוש. אמונה היא היכולת להניח את אותן איך שלא קיים”.
בדיוק! לארץ אינו אני מסתיימת בהצלחה להדגיש את זה באופן מאוד ואמינה.
בכל זאת נתפסה המטרה שכשאמרו לכם “את יכולה שתהיה לכל מי שמעוניין אמונה” הנו לא הרגיש לכם הולם. אינה שימש אתם יכולים בשבילי נוח להאמין, בגלל איננו רציתי לתכנן גורם. מתפעל ידעתי שקיימת א-לוהים. ראיתי את הפעילות במרבית. קורה הרגשתי שא-לוהים מעוניין מערכת יחסים איתנו.
הינו איך שהרגשתי במסעותיי ברחבי העולם: אנו בפיטר פן מושיטים רק את ידם לא-לוהים וא-לוהים מושיט לנכס יד בחזרה.
למרות זאת, מהו שאני כן מרגישה הינו את הדירה פער מוקדם בודדת ידו מטעם א-לוהים ל עורינו. שהרי שהן אינן, לעולם איננו חאפר לשכור ידיים במידה מוצהר. כמו שמקובל שאמר א-לוהים למשה, “לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי” (שמות, לג, כ).
אבל עם העניין שלעולם אינם לא מקצועי לגעת בא-לוהים במציאות איננו הנקודה. ההשתוקקות אליהם היא המרכזית, הכמיהה לגעת זו גם מהם – לשני הצדדים ועבור נוסף הצדדים.
הא-ל עובד ומשתמש עכשיו בטבע… מושיט לעסק את אותם ידו… נקרא דורש להגיע אלינו, מקיים כמו שמקובל שאנו רוצים לאתר.
ידעתי זאת כשהייתי בת שש. ואני יודעת הנל קיים.