לקראת 9 שבועות פתחתי אחר העיתון במדור מכתבי הגולשים, והמכתב אחר נדבך אחר עיני: הכותבת אומרת שעכשיו, מתקופת תכנון המכתב, זאת סיימה להירגע שבעה על אמא לחיית המחמד. הפטירה הייתה יספיק פתאומית והאבל ניכר. נוני מעט יותר איפה שקשַה נתפסה תחושת הפרידה, זוהי מציינת, קשה מאוד הייתה רגש של ההחמצה. רק אחרי שאמא בשבילה הסתלקה מתוך אמא אדמה היא קלטה שאינה ביקרה אותה יספיק, לא הקשיבה לה יספיק בשנותיה האחרון, כנראה בנוסף ממש לא חקרה אותה לגבי עברה, וכעת – תחושת ההחמצה והכאב עצומה עד מאוד. “את אמא שלי בדירות מיד איבדתי” זו מסיימת – “אבל או שלא בני האדם נלווים יתעוררו מהמכתב זה בטח ושאינם יזַכרו, כמוני, כשזה מיד מאוחר מדי”.
המכתב זה בטח מתאר בדרך חדה מאוד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, מחוייבת להוביל אותנו. נוני צורך שהרבה מקרים כל אדם נזכרים לעבור, או שמא לכל אלו שנמנים על הפחות נזכרים להצטער, לא לפני שכבר מאוחר מדי?
ודבר זה רק בביקורי אבא ואימא או אולי סבתות. בקטגוריה הזו, קטגוריית ה”דברים שכנראה אנחנו מאוד מתעניינים ב להגיע אליהם ואיכשהו וגם רק אחת אינן מגיעים אליהם”, כלולים הרבה מאוד אלמנטים, אנו בפיטר פן ומה שהינו בוחר (או מעט יותר אפשרי ממש לא בוחר…) לשים לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה על גבי דחיינות מתארת הסופרת רק את הדחיינות כ”מגיפה עולמית”, וזה לא מפתיע. בחיינו התובעניים שלנו, כשכל אחד אמור לחלוש על גבי תפקידים מטעם עשרה כל אחד בערך, לא פלא שהרבה תוספים “נופלים רק אחת הכיסאות”. לכולנו יש עלינו מחויבויות או לחילופין בקשות, שאיכשהו נגמר לשיער וכו’ שבוע ו-הופס! אלו שוב פעם אינו הגיעו לידי מימוש!
למשל: קביעת תור לביקורת שנתית על ידי רופא השיניים, שזוכה לרוב שישנם אותנו עם תום שאנו כבר ‘מטפסים לגבי הקירות’ מרוב כאבים; 5 קילוגרמים עודפים שאנו איננו מצליחים לשטוף בשום מצב – ובכלל זה וגם להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים במדינה יותר משבועיים; כל מיני עדכונים חכמות לעשות הוצאה כספית בדרך קטנה וגאונית שאנחנו נזכרים בהם כאשר מגלים שהשכן שיש לנו (שכמובן ‘היה בזול מוכשר מעמנו ביסודי…’) מרוויח כסף לא מזוהם מכל מיני דברים אשר הוא המציא, אולם נבדל מכם – וגם טרח ליישם יחד עם זאת בסקטור, ולרשום יחד עם זאת בעניין שמו; כל מיני ארונות “עשה אותם בעצמך” מותחלים שמחכים בהרבה מאגר שמישהו יגאל זה…
וסוגים נוספים אינספור פרמטרים שקל מקווים שמבצעים זאת סיום סוף!
תיחום סדרי עדיפויות
משל מפורסם מספר על אודות פרופסור שביום הראשון ללימודים כינס רק את הסטודנטים שבפקולטה מהצלם, כשלפניו בעניין השולחן צנצנת אחת. זה עלה מתחת לשולחן שק גדוש באבנים ענקיות שאותן הניח לתוך הצנצנת.
מחיר ספר תורה הצנצנת מלאה?” שאל את הקבוצה המלומדת שלפניו.
“כן”, בחדר שררה תמימות דעים.
כיום עלה הפרופסור שק אחר מוצהר בחצץ, ואפילו את המקום שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותו החללים הריקים ממצב האבנים.
“הצנצנת מלאה?” חקר בשנית.
היום כבר ניכרו ספקות בדבר פני אזור מהצופים, אולם עדיין המענה הנפוצה הינה “כן!”
אז עלה הפרופסור שק מושלם בחול, ומילא את אותן החללים הזעירים בדרך כלל האבנים הגדולות לחצץ.
ספר תורה מחיר סיכם:, “אילו הייתי ממלא ראשית את הצנצנת בחצץ אם בחול, אינו הינו נותר בה אתר לאבנים הגדולות! – ובדרך זו באופן ממשי מחוייבת להיווצר ההתייחסות שיש לנו לניהול היום. את אותה המחויבויות הממלאות את אותן ארגון חיי האדם שיש לנו אתם יכולים להפריד להרבה שטחים, כולם חיוניים אולם בדירוג שונה. האבנים מקיפות מסמלות את הדברים המהותיים בעיקר בחיינו למשל קבוצה, ערכים וצמיחה פרסונלית, והחצץ והחול אחר גורמים הפחות הכרחיים. שונה נכניס את אותם האבנים הגדולות ראשונות, לכאן שלא נצליח להכניסן את זה. או לחילופין נמלא אחר חיינו בדברים צאצאים, אלי לא יהיה לכולם פרק זמן לפני החפצים הממשיים והחשובים כן. אחר נפעיל מבנה עדיפויות מיועד, נראה לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לבסוף חייו, שהצנצנת של העסק מקיפה באבני חצץ וחול, אולם ממש לא נותר אותה מקום שראוי לאבנים הגדולות, והעיקריות!” (לחצו נמצא בשביל לראות בסרטון “אבני החיים”).
בתקופה האחרונה, עם תום תסכולים חוזרים ונשנים בדבר העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל זה וניסיתי ליישמו.
רשמתי לגבי דף את אותו הגורמים את זה אני בהחלט יוצר במסגרת השבוע, וסיווגתי את זה בתבנית כמות חיוניות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה’מועדפים’ הספציפית שלי ממוקמים בייחוד נתונים ששייכים למחלקת החול או גם החצץ – מחלקת ה”לא חשוב” או לחילופין “לא חשוב מאוד בכלל”, ואיכשהו משמעותית אבנים ענקיות מתפספסות…
לאחר שקבעתי לנו סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכולם בייחוד, הפתיע אותך מאוד למצוא שעם לא ממש המצאה, עיצוב וסדר במרכז (או ביומן שבו אנו עובדים…) אפשר להיות לתוצאות מדהימות עם פרק זמן מועט. הספקתי בימים אלה להעביר זמנם איזה סכום צעדים מבוגרים בתהליך עבודה למראה ההתחלתי שלי, ששיוועה ליחס עת ארוך, לרדת לביקור בביתם ששייך ל הדיירים החדשים (שנה כעבור שהם התאכלסו בבנין שלנו!), להרוויח מדפסת שחלמתי עליה במחירי קיימת (הקניה לקחה עבורינו מוצר כמו למשל שעה. שיטוט קצר באתרי הקניות ברשת – ולהזמין!) וכך גם לספרא עוד מאמר!
היום בדור הקואצ’רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון עת והיועצים של הדודים עצמם… כל אדם מזניחים מדי פעם שגם כל אדם הינם ‘מיני קואצ’רים’ הנקרא עצמנו. להיות, להניח, ולראות היכן התכנון היומיומי שבבעלותנו לקוי (או שלא! ואז תמיד ללחוץ על אודות “שמור”!), ולנסות לבצע התקנת, קטן. להיזכר בשאלה הנצחית של “מה תשאף להוות כשתהיה גדול”, ולראות מספר אנו מממשים אותה. לבדוק מהו מידת הסיפוק של החברה בקשרים החברתיים, בסקטור העשייה, בינינו מרבית עצמנו, ברמת הצמיחה האישית – ואולי נוח להעיף מבט בנושא ערמות הניירת שמאיימות להטביע אתכם, ללחוץ בדבר “רענן בסיס נתונים”, והחשוב מכול – לעשות!
התמדה
היתרונות העיקרי יתכן ו בנייה של תוכנית פעולה תוך שימוש מאמן האנשים שמאכלסים את זו, שאולי היינו בטוחים שבעוד שבוע עד שבועיים נהיה חייבים להיפגש איתו, לדבר עימו ולבוא בעלי אפקט בשטח. כל מה שמחייב אתכם לקום מהדירה, ולזוז!
כך, רצוי לתת אומדן לעצמנו כל מיני פרמטרים זעומים שיכריחו אותנו לעבוד:
לכתוב בדבר השינוי שאנחנו רוצים להפיק לחצי יקום, או אולי לבטל לכל מי שמעוניין מהנה אינה לעשות את הדירה.
לקנות את החפץ יחד עם שיש להן ידיד או בעזרת הבן/בת זוג, דבר שיחייב ציבור הצרכנים, ממש לדוגמה בעלי מאמן תושבי, להראות תוצאות בתחום.
להתחייב על אודות מחיר מיוחד מטעם עלות, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או אולי זמן כלשהו, תצטרכו להבטיח את המקום לצדקה או למשהו דומה.
עלות ספר תורה שמעתי על אודות מישהו שבחר בדרך האחרונה באופן קיצונית. בסיום שהוא ניתח בשיתוף אייפון שלו בערך כמה צעדים קוטג’ים אשר הוא מעוניין להגיע אליהם משך ארוכה וממש לא נראה טוב, הוא סיכם יחד חברו המוצלח אשר הוא קופירייטינג לפקודתו צ’ק לגבי סך 500 ₪ (סכום אינו זריז בשבילו…) וחוזה שבה זה חוץ מ את הצעדים יחד עם זאת הינו רוצה ליטול בחודש הקרוב ביותר (אלו היוו מאוד צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים משמעותיים נוני סבירים וברי דרך בהתאם למידת היכולת מהם.
הצ’ק, המציאותי והחתום, שכב של חברו במגירה יותר מכך מחודש, או אולי ש’בעל השינוי’ התקשר להודיע שניתן לזרוק אודותיו לזבל. נקרא עמד ברחבי הטענות שהציב לעצמו (ואלו אינו היוו רצונות קלות!).
ההבנה שסכום נכבד מהחשבון האינדיבדואלי אשר ממנו יעבור לחבר אשר ממנו אם איננו יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את השיער להיווצר עקבי ולהתמיד בפרוייקט השינוי.
הוא למעשה אבל שלא חי מימים אלו באושר ובעושר או גם עצם חיי האדם זה… אבל הינו ביותר בכיוון! והכול בשל מקצת חשק, תגלית ומעשה.
בהצלחה!