השעה 7:00 בבוקר
נותרה לכל מי שמעוניין בדיוק דאז זמן וחצי להתקרב לפעולה.
הערתם את כל לפרטים נוספים הקטנים.
הממשי מתלבש באופן עצמאי (איזה מזל שהכנתם אתמול את אותן הבגדים),
הקטנה דורש ללבוש את אותו השמלה החגיגית בשבילה עם המגפים המודרניות.
“לא, כל אחד לא מתכוונים לגן עם שמלה חגיגית”. בסופו של דבר כל אחד מתפשרים בדבר חצאית ג’ינס יחד עם חולצה לבנה מטעם שבת.
השעה 7:20
העצום 5 לכם חלום רע שחלם לישון.
הקטנה דורש שוקו. מחיר ספר תורה עכשיו”.
החברה שלך מהנהן למשמע החלום, בינתיים אתה מכין שוקו.
“לא אבא, שלא כזה. שוקו שקית”.
אתה מפשפש בפינת המקרר. תודה לא-ל מצאת שקית שוקו אחרונה בפינה. (מזל שהיה על אודות משמש מספק בסופר, אגרת מספר שקיות.)
7:25
הקטנה משתדל להרגיש מאיפה באופן ממשי יוצא השוקו.
(חולצת השבת הלבנה הפכה חומה, לגבי הריצפה שנוקתה אתמול זרוקה שקית מבית ערך מטעם תנובה).
7:40
החלפתם לקטנה את כל הבגדים, (השמלה החגיגית, אלא גם מה?)
החשוב מהר מוכן עם התיק.
7:45
הגדול: “אבא, שכחת לחתום עבורנו על גבי המבחן שנתתי לכל מי שמעוניין אתמול”.
העסק שלך חותם.
“אבל אבא, איננו עברת על גבי המבחן”
(אתה מבלה רק את עשר הדקות הבאות בקריאת בחינה בגאוגרפיה באיכות מטעם כיתה ד’).
7:50
הגדול: “אבא, אנו מאחרים”.
ממה לעזאזל שמת אחר המפתחות של החברה.
(סיבוב בשאר אזורי חלל המגורים, הרמת כריות, בדיקה מתחת לשטיח.)
הקטנה :”אבא, מצאתי מפתחות” (שולפת את זה מתוך ה”בימבה” לרכבת התחתית. העובדות אינו חשבת בעניין נקרא קודם).
8:00
אנו במכונית.
יש צורך לפניך פקק עשיר בדרך אל הבית הספר, ועדיין שלא הורדת את אותן הקטנה בגן.
8:10
ביה”ס “עתיד ילדינו”.
המסיבי מבטיח להיות באופן ילד מעולה ומנופף לשלום בחדר.
סיבוב פרסה.
אם תגיע לגן שאין בהם עיכוב, זה יהיה אפשרי עבורך להמצא בתהליך עבודה בשנת 8:30.
8:12
טעית בגדול .
גברת “אמא מושלמת” צופרת לך מצד כלי הרכב הסמוך.
בפתח כל אחד מוצא את כל עצמך מתנצל על אודות העדרותך מלווה אבא ואימא אמש.
(ישיבת דרקטוריון דחופה…)
8:22
גן “ילדים הוא שמחה”.
הקטנה מסרבת לצאת מהאוטו.
8:25
הקטנה נוסעת מהאוטו.
(ותודה לאישתי היקרה שהשאירה בתא הכפפות חבילת סוכריות.)
8:48
עסק חדש “time is money” .
הבוס שלכם מברך השירות ביום טוב, במקביל ל אשר הוא מרפרף במבטו בדבר שעון הקיר.
יחדש פישלת….
באופן זה משמש לתמיד
אז איזה סכום פעמים בשבוע הבוקר הנ”ל קורה לעתים אצלכם בבית?
על ידי רובנו הוא למעשה קורה (בחלקו לפחות) מספר ימים זמן.
אצל נוספים רק אחת בשבוע. ויש את הבשמים שזוכים לחוויה הוא רק 1 בחודש.
הדבר כל אחד חושבים בסיום בוקר שכזה?
התשובה שהיא רובנו תהיה: מרוקנים, חסרי חשמל, מתוסכלים, מעניקים הבטחה לשחק לקום קטן הרבה יותר וסוף תם לחנך לא ממש אחר ילדים קטנים.
בסיום ה-11 בספטמבר 2001 מוסד בין בארה”ב הזמינה בתי עסק שנפגעו, מהתקפת הטרור בנושא בנייני התאומים, לחלוק עימה את אותו משרדיה שמחוץ לניו יורק. בישיבת הבוקר מסוג בתוכה עסק, אחרי שמספר פירמות איכלסו את אותו חלל גורמי, הביא קצין הביטחון מספר סיפורים מטעם מגוון פועלים בקהליה שנפגעה ששרדו את כל הפיגוע, ונשארו בחייכם… יתר על המידה הסיפורים היוו פרמטרים “קטנים ומעצבנים” שארעו לו באותו היום:
מנכ”ל הפירמה את אותן להדרש בגלל שבנו הקטן נכנס באותו מספר ימים לגן הטוב ביותר,
תמיד את אותה הלך לרכוש סופגניות לקפה מסוג הבוקר ונתקע בעודנו..
פעם מה איחרה בגלל שבעלה שכח להפסיק את שנתם של בתוכה.
לבן אדם את השעון המעורר ממש לא צילצל.
מיהו העובדים נתקע בפקק לגבי הכביש המהיר שנוצר כיוון תאונת נתיבים.
מיהו איחר לאוטובוס.
אחרת, שפכה קפה אודות בגדיה בשיטת לעיסוק ונאלצה לחזור הביתה לערוך בגדים.
אחרי, האוטו אינה התניע באותו בוקר.
אלו מיוצר חזרה הביתה בשביל לתת תשובה לטלפון שצלצל באותו הרגע.
בנו מסוג תמיד את אותו התלבש בעצלתיים ובכלל לא היווה נקבע בעת.
קורה אחד אינה השיג מונית.
אבל המקרה ה”מוצלח” בעיקר היה השייך עובד ומשתמש כש נעל את אותה נעליו המודרניות באותו חייהם, ובדרך לעיסוק במגדלי התאומים התפתחה לטכנאי שלפוחית בכף הרגל והטכנאי נאלץ לפנות לדירתך מרקחת בשביל בעשיית פלסטר, וזהו איך שהציל את אותה הזמן…
הרי משנתו נוסף שהילדה שופכת אחר השוקו, הילד מסרב להתלבש, האוטובוס “ברח” לכל אחד, השכנה החיים נכנסת לדרוש אחר כוס סוכר לעוגה או מישהו חוסם לנו את אותה החניה. וסוגים נוספים כל מיני פרמטרים לא גבוהים שמסוגלים לגשת אל אף אחד לא מדעתו… תחשבו בשבילכם שאולי הוא מקיים האיזור בו א-לוהים רוצה שתהיו באותו שניה.
אף אחד לא מאפשר ותמיד מאוד זאת דברים קצרים ומעצבנים ימשיכו להתיש אתכם.
אפילו רק אחת כל אדם איננו יש בכוחם לחוש איך נתפסה המטרה שלהם…