“זו לילית.
מי?
האשה העיקרית מטעם האדם הראשון;
היזהר בגלל ש פתְיון יְפי־תלתליה
הדר מחלְפות־ראשהּ –
בלָכדהּ שהינם עלם
אינה בהקדם תַּרְפֶּה אזיקיה”
יוהאן וולפגנג פון גתה, פאוסט: טרגדיה מקום מתאים קריטי ביותר, 1808
גתה נעשה מראשוני הסופרים הגדולים שתרם לפופולריות שהיא לילית. החלו ב מהמאה ה-19 נעשתה לילית פופולרית באירופה המערבי: זו גם מופיעה בספרים, בסרטים, בסדרות טלויזיה, במשחקי רשת, בסדרות אנימה יפניות, בקומיקס ובמוזיקה.
התנועה הפמיניסטית המודרנית מצאה השראה בדמותה של לילית – האשה העוצמתית מן הפולקלור היהודי המומלצת לקרני מודל לחיקוי. ב-1972 סיכום העיתונאית הישראלית-אמריקאית לילי רבלין קישור בדבר לילית, עבור המגזין הפמיניסטי “מיז” (Ms.), ע”מ להנגיש בתוכה לנשים בנות־זמננו. המגזין היהודי-אמריקאי-פמיניסטי “לילית” קרוי לגבי שם, משום שהעורכות קיבלו השראה מפרשנותן למאבקה ההרואי של לילית לשויון מגדרי.
מימים אלו עומדת וגוברת ההתעניינות בלילית, שבין פמיניסטיות יהודיות ולא־יהודיות כאחת. לדוגמה שכתבה לילי רבלין באחרית־הדבר לספרה “מיהי לילית?” (Whose Lilith?, 1998), “נשים ביתיות בסופו של דבר המאה ה-20 אימצו לעצמן, בהשפעת תנועות הנשים, רק את מיתוס לילית. העוזרות הפכו בתוכה לסמל נשי שהיא עצמאות, בחירה מינית ושליטה בגורל עצמן”.
נדמה שלִילִית מצוייה ברחבי פינה בתרבות הפופולרית, והיה אפשר לחשוב שהיא שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים נסיון מרכזי בתנ”ך. אך האמת הצרופה הזו לא טובה בערך אינה מופיעה רוב בספרות היהודית הקלאסית.
מרכז מפוקפק
המקור המצוטט באופן ספציפי בספרות העכשווית הינו גם כן שיש לו המהימנות הנמוכה סופר. בספר מימי הביניים הקרוי “אלפא ביתא דבן־סירא” (לא לבלבל עם “בן סירא” – אם “משלי בן סירא” – מבין הספרים של החיצוניים, שחובר במאה שניה לצורך הספירה), מסופר שכשברא האל אחר האדם ה-1 ברא לו אשה מתוך לא מטופח כמוהו וּקְרָאָהּ לילית. לילית איננו הסכימה להכפיף עצמה לעובד הראשוני בשעת תשמיש, ובעזרת ביקום המפורש ברחה ממנו ופרחה באויר הטבע. על פי הסיפור אלוקים ברא אחר־כך אשה השניה, חוה, ומהווה ניאותה להשאר יחד אדם־הראשון.1
אולם האמת לאמיתה? היא ש”אלפא ביתא דבן סירא” חוק איננו מקור ותיק בספרות היהודית. יש אפשרות ש העובדה הנקראת עם את אותן שמו המוּכָּר בן־סירא משוה לנכס התבוננות מכובדת, אבל בעצם קריאה חטופה בספר תגלה – לכל מי שמכיר מעט רק את כתבי היהדות – אשר הוא ‘לא משלנו’. ההיפך הנו הנכון: זה קשר מושלם בגרסאות נלוזות ותאווניות לטקסים מקראיים ותיאורים סאטיריים מטעם דמויות מקראיות. כמה עולה ספר תורה אינו – ומעולם אינה נעשה – מקום שראוי מבין המיינסטרים הספרותי היהודי. 2
לילית במקורותינו
האזכור המקראי הגורם היחיד שהיא לילית משמש בספר ישעיה לד, יד. לילית נמנית בו יחד עם בע”ח הטרף והרוחות וש יחריבו את אותה המדינה ביום נקם להשם. אסור בכל שיער מרבית אזכור לעובד הבכור.
לילית מוזכרת מינימום 4 מיקרים בגמרא. באף אינן אחד מן המקומות הנ”ל היא מופיעה בתפקיד אשתו מסוג האדם הראשון: הגמרא מספרת כל מה הזאת מסוגלת להיראות, השייך עשויה להזיק לבן אדם שישן יחידי במיטה, ושהיא יש בידי להשפיע אודות אפקט מסוג הריון.
המעצב שכן מזכיר אותה כהנה וכהנה הוא למעשה ספר הזוהר. הבה ניצב 9 מתוך האזכורים אלה להשגת הרגישות הרבה של יסודית הרבה יותר מטעם העובדות ומי הכי מתאים היא לילית, ומה אינה.
במדרש הנעלם, שהינו מקום מבין הזוהר, כתוב:
אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רַב: אָדָם וְזִוּוּגוֹ עִמּוֹ נִבְרְאוּ בְּיַחַד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית בלב, ה) “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם”. וְנִטְלָה מִגַּבָּיו וְהֵכִינָהּ וְהֵבִיאָהּ אֶל הָאָדָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו”.
ר’ יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ עַל שֶׁהִיא רוּחַ מַזֶּקֶת. “וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה” – שֶׁהֵקִים אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.
רָבָא אָמַר: זוֹ הָיְתָה בָּשָׂר, וְהָאַחֶרֶת [חוה הראשונה] לֹא הָיְתָה בָשָׂר. וּמֶה הָיְתָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַזֻּהֲמָה שֶׁל הָאָרֶץ וּשְׁמָרֶיהָ.
כתוב בפתח באופן הברורה בייחוד שהישות היא שקדמה לחוה איננו היתה אף אחד לא, אפילו רוח – רוח מזיקה וטמאה.
קטע את אותו בזוהר (ויקרא יט, ט) שהן אינן לא פחות בקשר לבריאת לילית והקשר בשבילה לעובד הראשון:
בֹּא רְאֵה, מִנֶּקֶב תְּהוֹם רַבָּה נִמְצֵאת רוּחַ נְקֵבָה, רוּחַ שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית, וְהִיא נִמְצְאָה לָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל אָדָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא אָדָם וְנִשְׁלַם גּוּפוֹ, הִזְדַּמְּנוּ עַל אוֹתוֹ הַגּוּף אֶלֶף רוּחוֹת מִצַּד הַשְּׂמֹאל. זֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְזֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים. עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָדָם הָיָה שׁוֹכֵב גּוּף בְּלִי רוּחַ, וּמַרְאֵהוּ הָיָה יָרֹק, וְכָל אוֹתָן רוּחוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד עָנָן אֶחָד וְדָחָה אֶת כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת … וּכְשֶׁעָמַד אָדָם, הָיְתָה נְקֵבָתוֹ תְקוּעָה בְצִדּוֹ, וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לַצַּד הַזֶּה וְלַצַּד הַזֶּה, וְהָיְתָה מַסְפִּיקָה לָזֶה וְלָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִכְלְלָה. אַחַר כָּךְ נִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, וְתִקֵּן אֶת נְקֵבָתוֹ … קניית ספר תורה ַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ כַּלָּה לַחֻפָּה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה לִילִית כָּךְ, בָּרְחָה.
בהתבסס על פסוקים בפרשת בראשית קובע נמצא הזוהר, שאדם הראשון נברא כיצור אנדרוגיני: זכר ונקבה מחוברים את זה לזה בצלע, כשהנקבה זאת חוה הַמּוּכֶּרֶת לכל מי שמעוניין. לילית איננו אבל רוח שהיתה בעלי אדם־הראשון לצורך שהינו וחוה הופרדו. ברגע ששני חצאי אלו וחוה הופרדו הוא מזו והתחתנו בכל זאת יחד נולד, ברחה לילית. גם כן מדברי הזוהר אילו עולה בבירור ש”לילית” הנוכחית רוח פלילית בעבר וממש לא אחד פיזי בעל משמעות.
גדול מקובלי צפת, האר”י הקדוש (רבי יצחק לוריא, 1534-1572), קופירייטינג שסַּמָאֵל ממונה לגבי הרוחות ממין “זכר” הקרויות חרקי מזון, ו”אשתו”, לילית, אחראית על גבי הרוחות ממין “נקבה” הקרויות שדים (שער הפסוקים, טקסט תהלים). הוא למעשה מוסיף וכורך את אותה לילית בשיתוף “להט החרב המתהפכת” הזו חרבו השייך מלאך־המוות. האר”י ראה את לילית כרוח־תאווה, שעדיין מסתובבת עכשיו ומסוכנת.
בהתבסס על גבי הבנת האר”י הקדוש אפשרי ולהיות רק את קטעי הזוהר שהובאו לעיל: בקטע ההתחלתי מתואר אף אחד לא הראשון כמי שיש לו “רוּחַ מַזֶּקֶת” שהוסרה במידה ו חוה נבראה. ‘רוּחַ התאוה הַמַּזֶּקֶת’ נעלמה כשאדם המרכזי לקח את כל חוה לאשה ויכול היה לנתב אחר יעשו, אם הכדאי והקדוש, לחיבור עם אשתו. באיזה אופן אפילו בקטע נוסף מהזוהר: לילית, המייצגת תאוה ותשוקה מינית שליליים, “ברחה” כשאדם המרכזי נתאחד בנישואין תוך שימוש כלתו חוה.
סופה ששייך ל לילית
הזוהר (שם) דוחף את אותם הפסוק האמור בישעיה, ומסביר שכאשר יצליח להגיע המשיח, תגורש לילית לנצח:
כְשֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת רוֹמִי הָרְשָׁעָה לְעוֹלָמִים, הוּא יַעֲלֶה אֶת לִילִית הַזּוֹ, וְיָשִׂים אוֹתָהּ בַּחֻרְבָּן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו לד, יד): “אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ”.
בהינתן דברי האר”י על אודות היות לילית בת־זוגו ששייך ל השטן, פירוש מדוע הנוכחית “חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם”, בקשר התפקיד הינו לעשות לבני־האדם להתחיל לפעול ולחשוב במידה לא־מוסרי. בגלל זה, במקרה ש יצליח להגיע המשיח והעולם יגיע לתיקונו, לילית, כמו למשל השטן, ייעלמו לחלוטין.
בזמן זה, משהכרנו רק את הודעה האמיתיות המתקיימות מטעם לילית, בהתבסס על מקורות מהימנים, נבין מגוון טעם־לפגם מוטל עלינו בהעמדתה הנקרא את זה כסמל הפמיניזם היהודי. מה תחשבו למשל בעניין מיהו שיבחרו בשטן כמודל לחיקוי שלהם?