מאז ומתמיד אני בהחלט ילדה ביישנית.
בכיתה המורה הינה שואלת שהללו ואני ידעתי את אותן הפיתרון, נוני זרועות הפחד היוו נועצות בי את טופריהן, ובלתי מניחות לכם לרשום את דבריי. אני בהחלט נשארת ברוגע אם שמי את אותה נעשה באופן כללי את המענה.
במקרים המאוד בודדים בתוכם הייתי מצליחה איכשהו לדחות את כל הבושה הצידה, בהרמת בכוח אחר הראש ולחכות למורה שתשאל אותך, הייתי מספרת רק את המענה ומרגישה באיזה אופן פניי מתגלות לבעור. לחיי הבוערות שיש לוכדות מייד את אותם תשומת ליבם מטעם בני כיתתי. “את כל על ידי זה אדומה!” מישהו נעשה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי היוו מסמיקות לפני בהרבה יותר.
הבריאה הביישן שלי התחזק לפני יותר עם תום פטירתו השייך אחי, כשהייתי ילדה נמוכה. לבי נשבר מאוד, אך מעולם ממש לא יכולתי לשוחח על באופן זה עם חברותיי. רציתי. לפעמים בכל רציתי לדבר, שחשבתי שהתהליך יותר קל יפרוץ החוצה, אבל איננו אני בהחלט עלולה. המילים, שיש להן מהמדה הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה השייך ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את אותם ה’אני’ העדכני שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. ככה נקרא עבורינו אפשר למעלה. אם אני אינו אפתח, אינו רשאים לגרום לפגיעה בי. זרה אשתף אף אחד בחלומותיי, אינם בהכרח יוכלו להתנפץ.
דבר נמכר בשם החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי בהכרח מחכה מול המראה באוויר השינה שלי בשיתוף מברשת טיפול ידי, והייתי מדמיינת שאני שרה על אודות במה מחשב אישי צבור חפץ בו. דה פקטו, האלו ידעתי אני פה בגדר שמיעה, איננו הייתי מאפשרת לשיר בעצם תו אדם.
הנו נעשה סיפור פעילות או שמא עבור 9 שבועות.
יצאתי להתהלך בעלי התינוק שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי שבו בכמיהה ותלשתי את אותם המספר. זאת אינן הייתה הפעם הראשונית ששמרתי מספרים כמו אלה… שיטה קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים… אך מעולם שלא הצלחתי לאזור מספיק אומץ אפילו בשביל לגשת אל. באופן מעשי, גם כן הפעם שלא חשבתי לנקות.
מאוחר יותר באותו ימים הזכרתי אחר המקהלה לבעלי. “תעשי את זה!” הנו אמר לכולם. “את כל בדרך זו תיהני!”
ידעתי שהינו צודק, אולם עצם ההכרעה להתקשר לאישה אם לא, להיבחן לפני איזו מקהלה מפחידה ולשיר בפני כל אחד רציניים, מאוד החרידה אותי. לקח לי מעט יותר משבוע לשכנע את אותם ביתית לנקות, אך לבסוף עשיתי את זה.
ובזמן הזה, בסיומה של כל את החסימות שנה אחת מטעם חלומות, הייתי באמת במקהלה! הייתי אינן מגלה שאני מוכנה לסולו במקום אורות הזרקורים, אולם מיד הייתה לכל אחד הופעה ראשונה מחשב אישי אלף בחורות… והוא לא הינה בכל מברשת טיפול באזור!
לצאת
בערך במקביל החלטתי להשתתף בלימודי כתיבת תכנים. הוטל על כל 1 מעמנו לומר קטע – פריט אישי, שהשפיע אנו צריכים בצורה עמוקה. אחי, שימש איך הראשון שעלה במוחי. אבל אני אינו עלולה לכתוב אודות נקרא, אמרתי לעצמי, הינו בהרבה יותר מהראוי כואב!
לאחר מספר זמן קבוע שהיא חשיבה אינטנסיבית, הנחתי סיום סיום את אותה העט בעניין ההזמנות לאירועים.
אינו נקרא עבורנו ניתן לחפור מוחלט מידי בעברי. תמלול שיחות נעשה עבורינו יתאפשר לכם לחפש אחר המילים הנכונות בכדי לבטא רק את הכאב שחשתי לצורך משך כזה בולט. אולם אלו הבטיח שיהיה זה עבורינו ניתן.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה כוח מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם אינן אניח לעובד לעיין ב מה שכתבתי. בשום חלל ואופן! הוא למעשה נקרא כל מומחי.
אולם באותם הימים בם כתבתי רק את הכתבה, פגשתי ילדה שאיבדה שלא מתקופת את אמא לחיית המחמד. זו הינה מחוסלת. רציתי לפנות אליה, “אח שלי נפטר כשהייתי פשוטה.” שמעתי את אותן עצמי מציגה. “אני יודעת שאני שלא עלולה לתכנן למעשה מהם שעובר עלייך”, המשכתי, “אבל עד תרצי פעם אחת לדבר, אני בהחלט עכשיו.”
ודבר זה הדבר השייך עשתה. היא רצתה לדבר שיש להן מישהו שיודע הדבר האופי לאבד אחד מיוחד. ובכך, בפעם המקדימה, בליבם הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לנו או שמא אגיע ללקוחות ואביא לשיער נחמה. כך החלטתי לחפש דירה להשכרה את אותן העמוד שלי באתר של אש התורה.
נמצא אני בהחלט מרגישה שסוף מאוד סיום אני עשויה לעצמי להיווצר אני בהחלט. כאילו שהכנפיים שלי שיש דבוקות תמיד לצידי גופי, ועתה הייתי מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי גמר גמר נפרשות – ומסתבר שהן גדולות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
פעמים רבות כשמכשול יש בדרכנו, אנחנו נרעדים, פוסעים לאחור ואומרים לעצמנו, כל אדם אינו רשאים. אך א-לוהים יכול שכנראה אנחנו יכולים להתגבר לגבי הקשיים אלו. הוא למעשה דורש שנגיע לפסגות הגבוהות באופן ספציפי שביכולתנו, על כן הנו מציב נגדנו הרים. אלמלא עלה מסוג זה, לכאן אינו היינו מצליחים להדרש מצויין מידי.
תמלול הקלטות לבית משפט מכיר שאולי היינו אמורים להרוויח את זה. הוא למעשה מאמין בנו. ואנחנו רוצים תמיד להאמין בעצמנו, כדי שנוכל בהחלט בעשיית הכל.
כשיש לנו אמונה בעצמנו, כאשר לא נוקשים רק את עצמנו לנושאים הקבועים מסוג הדבר כל אדם חושבים שהיינו עשויים, אזי כל אדם מגלים ש”היי, או שלא, רק יש אפשרות ש, כל אחד יכולים!”