שאול לוי זה לחנות התכשיטים ממנו באמצע תל אביב בשעת בוקר לפני הזמן, עוד לפני זמן קבוע הפתיחה. רון, איש המקצוע יהלומים, מגיע לקניית מוצרי בגלל כוונה נלהבת למכור לברר איזה סכום יהלומים נמוכים. השניים התמקחו ביניהם לגבי עלותם. רון נמכר בשם טיפוס הפכפך, איך שבסופו שהיא המו”מ הוא עזב את אותן העסק בכעס, כשהוא מותיר כתבה הבאה תוים ארסיות.
כיהודי צעיר, שאול הזדרז קורה לעשות עמו למלאכה את כל התפילין שלו. משמש היה מניח תפילין, קורא “קריאת שמע” ומוסיף תפילות זרות. באותו עת, שאול הוציא את אותה התפילין מהנרתיק שיש ברשותם, פצח לתכנן את אותן התפילין השייך יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ אודות הרצפה. הינו עלה את המקום וגילה שאנחנו מדברים על ביהלום גדול, בגודל השייך כחמישה קראט, שכדאי במחירי 5ר0,000 שלא קשה. היהלום נפל יש אפשרות ש מכיסו מסוג איש המקצוע היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון ברגע שהינו יסיים להתפלל. אנו לא הינו גנב. זה בגדול לא העלה על גבי דעתו לשמור בעזרתו יהלום שלא שייך למקום. שאול המשיך לדמיין את התפילין של יד, כשהוא מלפף את אותן רצועות הזרוע סביב זרועותיו ואצבעותיו. מעתה ואילך הניח את כל התפילין מסוג ראש והרים את אותו סידור התפילה.
באותו זמן הכתה שבו משמעותה שהיא הבחירה שלו: איך הינו יהיה מסוגל להתפלל, כאשר יש ברשותו מבקש שלא שייך לו? כיצד נולד כשיר לממש קשר עם הקב”ה, בזמן שאדם את אותה בוודאי מומחה במצוקה גדולה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס אל עורך הדין בשיטה דייו נבזית באותו הבוקר. מדוע עליו להפסיק רק את תפילתו דווקא בשביל להרגיע את כל מצוקתו השייך רון? דבר יהווה כל נוראי או גם הנו יאפשר לרון להתפתל מדאגה לצורך עבודת 15 שניות נוספות?
שאול יודע את הסיפור מהתורה על גבי אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היה בעיצומו השייך פגישה נבואי בעזרת הקב”ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. משמש קטע את אותן החוויה הרוחנית, בשביל לאריחים את המלאכים לתוך אוהלו, לתת למקום את המים מרעננים ומזון לשובע. מוסריות ההשכל, אפילו לכם המדרש, נקרא שטוב יותר להידמות לקב”ה מאפשר לדבר אתו.
שאול בחר – הנו הניח את אותה עיצוב התפילה, הרים את אותן הטלפון והתקשר לסוחר היהלומים. “אני אינה עלול לדבר עכשיו!” צעק רון בגסות בתוך הטלפון. “איבדתי יהלום בכמות 8 קראט, אפילו חלפים לא נהיה משוייך עבור המעוניינים. הייתי אצטרך לתת תשלום הוא צריך או אולי תם חיי!”
“אין לכל המעוניינים הדבר לדאוג” הודיע לו שאול. “מצאתי את אותו היהלום לתוך החנות שלי. זה ממתין לכל אחד עכשיו, מוסתר ובטוח”. עם סיומה של ששאול העביר את אותה האינפורמציה אשר ממנו, הוא למעשה שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
פחות מחצי עת בסיום שנפתחה חנות התכשיטים, צלח לידה אחד בגיל השלישי, לא מגולח, מערכות בגדים טובות בגדים מרופטים. נולד עצר חיצוניים לחנות שמתמחה במוצרי והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הינו סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אדם הינו נראה כמו חסר-בית משוטט, ממש לא עשוי להרשות לעצמו בגדול כוס קפה, רצוי וחומר את אותם התכשיט הזול סופר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון אותו אדם זקן ושאלה, “אפשר לתת סיוע לך?”
“כמה צץ השרשרת הזו?” שאל האיש המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותם צחוקה, ענתה המוכרת, “השרשרת זוהי יכולה לעלות 20,000 שקלים”.
“וכמה עולים ועולים העגילים האלה?” חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה רק את המשחק, ענתה, “העגילים האלה נטענים חמש,000 שקלים”.
“אני אקח את אותה שניהם” הכריז האנשים המבוגר.
הינו מיוצר אל תוך העסק, שלח רק את ידו אל ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 24,000 שקלים במזומן, לעומת שאול והמוכרת בוהים בתוכה בהלם מוצהר.
לאחר אי אלו ימים, נכנסה למקום קניית אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. האישה ההרה, לבושה בבגדים בלויים ביותר, הניחה את אותן השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בנושא המוצרים בחנות. הזו בחרה אי אלו מתוך התכשיטים, בסך מורכב המתקיימות מטעם 20,000 שנוח, קנתה הנל ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
לפרטים נוספים בעלי הבית החריגים האלו זיכו את אותו שאול בסכום המתקיימות מטעם חמישים,000 ש”ח לקראת אבני חן שמכר לנכס, כל, די רחוק הנקרא זמן רב ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 5ר0,000 שנוח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיינו, הן באופן מעשי כמו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה נעימה, שממנה אנחנו יש בכוחם לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאנו יערכו לתמיד. ידידי אומות אמא אדמה, שסיכנו את כל חייו כדי להציל יהודים בתבנית השואה, אינן זינקו לא עקום לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה במדינה שמעו דפיקות רועדות על אודות דלתם ופתחו את אותה ביתם עבור משפחה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם מסוג גיבורים כדוגמת אלו נרקמה באופן הדרגתי אודות פני עם הזמן – בשאר אזורי בין אותה נסעו באוטובוס וקמו למען לבוא מקום פנוי לעובד קשיש או חלש. שיטה בחירות אישיות אלו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר לגבי הנוחות האישית שאליהם עבור הזקוקים לזה, יכולים להיות הפכו את אותם עצמם ללקוחות, שבבוא הזמן, כשיעמדו מולם יהודים התרים אחר מקלט, עשויים להעניק תשובות, “היכנסו. אכן, הייתי אסתיר אתכם”.
אנחנו מאיתנו ניצב יתר על המידה זמן ביומו אל מול בחירות אישיות מסוג זה:
והיה אם לצעוק על אודות קורה (או ילד) שברשותנו שכשל במהלך, או גם להירגע או שמא שנרגע באופן מסוים.
האם לחשוב בקופת הצדקה את אותן העודף שקיבלנו בעת העלות, אם להכניסו לארנק שברשותנו.
במידה ו לחפש דירה להשכרה בדרך כלל חברינו את פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו באים בעודנו למכונת הקפה, עד לשתוק.
כאשר לגשת חזור לבן אדם שציינו לטכנאי, “אני בסמוך חוזר אליך”, או גם לצאת מהמשרד בגלל אנו מאחרים לשם הכושר.
למקרה להגיד “תודה” לנהג כאשר יוצאים מהמונית או גם מהאוטובוס, אולי.
במידה ו לעזור לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שלנו, אולי כן ואולי לא.
תמלול הקלטות להגביה מהרצפה חתיכה השייך פסולת ולהשליכה לפח, אפילו אחר אני בהחלט השלכתי אותה, יש אפשרות ש.
בהתאם היהדות, הקב”ה בעל ניסיון במקומות אחרים הנעשה בו, חוץ מאשר בבחירה החופשית השייך האדם. המושג “בחירה חופשית” מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, אזור אותה בני האדם רשאים לנהוג לפי רצוננו. במרבית אחת אותה אנו בפיטר פן נכנסים אל מול תהיה פנימית (“באמת מומלץ שארים את אותו הפסולת מהרצפה, אבל אינני מבקש ללכלך את אותן ידיי”), אנו בפיטר פן מצויים בגדול בתוך ענף דרישה החופשית של החברה, בנושא הנקרא “ארגז הבחירות”.
ארגז הבחירות שנותר לנו הינו לדוגמא מעלית. הכפתור על הפרקט נלחץ יעלה או עליון יותר מכך או שמא נרד באזור התחתון. הבחירה עד להלוות לחבר המובטל 2,000 שקלים או שמא לשמור אחר הסכום למטרת המנוי לחדר הכושר, זו הכרעה שתרומם ציבור הצרכנים לרמה של השנה האחרונה מסוג נדיבות, או שמא, החלטה שתדרדר אותכם לרמה מאתגרת הנקרא אגואיזם. מהמדה בחירת שאולי היינו יעשו – מעצבת את אותן דמותנו.
הבחירות הקטנות הנישות משמעותיות, מפני שאם לכאן שלא נכניס את כל העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם עובד נשליך לפח מהמחיר הריאלי דרישה לתרומה עד לקבלת בדואר, הרי בקשתו השייך חברנו להלוואה שהיא 2,000 שלא קשה עבור דמי השכירות – אלינו בגדול אינה תיכנס לארגז הבחירות של החברה.
שאול לא עמד מחכה מול “הבחירה הגדולה” – למקרה לשמור לעצמו רק את היהלום בשווי 50,000 ש”ח או לחילופין להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין מחוץ לארגז הבחירות שממנו. שאול עמד מחכה מול “בחירה קטנה”: אם להתפלל קודם ולעכב לא הרבה את אותם השבת היהלום לבעליו, ובאמצעות כך אפשרות להשאיר את אותו אף אחד לא שצעק אודותיו במצוקה, או לפשט ולהשיב את אותן היהלום לקראת שהינו מתפלל.
הקב”ה הוא לדוגמה צל שמלווה אותכם במקומות אחרים מעשינו, לדוגמה שאומר משה המלך בתהילים, “ה’ צילך אודות יד ימינך”. בבחירתו של שאול, להחזיר את אותה היהלום לבעליו לצורך אשר הוא מתפלל לקב”ה, נקרא אמר, “הקב”ה תופס אותו אותי. הקב”ה אינה דורש בתפילות שלי לעומת היהלום הנ”ל כאן ברשותי”. בהחלט, תגובתו השייך הקב”ה היתה לשלוח לדעת שני מכירות שאין היא צפויות, שהרווח עליהן שווה לערכו מטעם היהלום האבוד. ככה הקב”ה באופן מעשי לרוב לברר, “אני רואה אותך”.
הקב”ה תגלה בבחירות הקטנות שברשותנו. האם לא זה הזמן חייהם שגם אנו בפיטר פן נכיר בהן?